ספר 'דברים' נפתח בדברי התוכחה שמוכיח משה רבנו את בניישראל על חטאי המדבר. דרך התוכחה מלמדת אותנו כיצד מוכיחים באמת – מתוך כבוד ואהבה ואף...לימוד זכות על עם – ישראל, עם הקודש....

אלה הדברים אשר דבר משה (דברים א,א)

פרשתנו פרשת'דברים', אשר בפתח ספר דברים מתחלת בדברי התוכחה, שמוכיח משה רבנו את בני-ישראל על החטאים שחטאו במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר. הוא מגולל את האירועים שעברו על העם, ובתוך כך משמיע את דברי תוכחתו.

אולם חז"ל אומרים, שדברי התוכחה נרמזים כבר בפסוק הראשון: "אלה הדברים אשר דיבר משה... במדבר, בערבה, מול סוף, בין פארן ובין תופל, ולבן וחצרות ודי זהב". המקומות המצויינים כאן רומזים לחטאים שונים של בני-ישראל, שכן מקצת השמות אינם שמות מקומות כלל, אלא רק רמז לחטא.

לימוד זכות

למשל, אחד המקומות המוזכרים הוא : "ודי זהב". לא מצאנו שם כזה בכל סיפור נדודיהם של בני-ישראל במדבר, כי לא היה מקום שנקרא 'די זהב'. לכן מפרש רש"י, שהשם הזה רומז לחטא העגל: "הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם".

משה רבנו בוחר להזכיר את כל החטאים הללו ברמז בלבד, כפי שמפרש רש"י: "הזכירם ברמז מפני כבודם של ישראל". יש להוסיף, שמשה לא הסתפק רק באזכור החטאים ברמז, אלא, אף בחר רמזים כאלו, שיש בהם גם לימוד זכות על עם-ישראל.

ניסיונות קשים

המילה "במדבר" רומזת ל "בשביל מה שהכעיסוהו במדבר", אבל יש בה גם לימוד זכות: מכיוון שבני-ישראל היו במדבר, שהוא ה"מדבר הגדול והנורא, נחש, שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים", מצב שמעמיד את האדם בניסיון קשה, מכאן, שאין להאשימם כל-כך על שהכעיסו שם את הקב"ה...

בהמשך אומר משה: "בערבה". מפרש רש"י: "בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב". אולם "בערבה" הלוא היא ערבות מואב, ואנו יודעים שהעם המואבי מוצאו מבתו הבכורה של לוט, ש"לא הייתה צנועה" ו"פרסמה שמאביה הוא" (שכידוע, משסברו שאין אנשים יותר בעולם, אחר 'מהפכת סדום', היו עם אביהן - להקים דור...) על-כן ברור שהמקום הזה היה מקום של פריצות, וממילא גם כאן היה הניסיון גדול ביותר. יש אפוא לראות גם בזה לימוד זכות על עם-ישראל.

אחר-כך אומר משה: "מול סוף". רמז "על מה שהמרו בים-סוף, בבואם לים-סוף". ברור שגם כאן יש לימוד זכות- הלוא בני-ישראל עמדו אז במצב קשה ביותר,כשלא האמינו כ"כ בצווּימשה - "דבר אל העם ויסעו" – להכנס  באמונה אל תוך הים, ובזה להנצל...,ואולי משום כך נאמר :"המרו בים-סוף"...

כבודם של ישראל

גם על חטא העגל רמז משה לימוד זכות, כשכינה זאת במילים "דִי זהב". כשהתחנן משה לפני הקב"ה שיסלח לעם-ישראל על חטא העגל, אמר: "אתה הוא שגרמת להם, שהשפעת להם זהב וכל חפצם, מה יעשו שלא יחטאו?". וכך יש גם כאן לימוד זכות, שחטא העגל נגרם מריבוי הזהב, שהעביר את בני-ישראל על דעתם.

למדנו אפוא עד כמה יש להיזהר בכבודם של ישראל, שגם כשמוכיחים אותם על חטאיהם, יש לעשות זאת ברמז ואף ללמד זכות על עם-ישראל, כי גם הירידה הרוחנית של עם-ישראל היא (נסיון) לצורך העלייה שתבוא אחר-כך, עלייה שתגיע לשלמותה בגאולה האמיתית והשלמה, עם משיח צדקנו, בקרוב ממש.